<h1>בה"ג הלכ' הלוואה</h1>
<h2>דף יט:</h2>
מודעא היו הדברים ועל תנאי היו הדברים, נאמנין, ואף על פי שכתוב שטר והללו על פה נאמנין. מודעא, כדמר בר רב אשי דאמר חיישינן לפשיעה. על תנאי, כדבעא מיניה רבא מרב נחמן על תנאי היו הדברים מאי, א"ל חיישינן דהא תנאה בשטרא לא כתבינן ולא מיקיים תנאיה. ומאן דמסר מודעא במודעיה אע"ג דקאמר לסהדי בעידנא דקא מסר מודעא ואי מבטילנא מודעאי לא נתבטלו לא קאמר כלום, אי מבטיל להון למודעי ההוא עידנא דקנו מיניה, אף על גב דאמר בעידנא דמודעא אי מבטילנא מודעאי לא ניבטלו, ביטלו.
<h2>דף נא:</h2>
חמשה גובין מן המחוררין ואילו הן פירות ושבח פירות והמקבל עליו לזון בן אשתו ובת אשתו וגט חוב שאין בו אחריות וכתובת אשה שאין בה אחריות.
<h2>דף פז.</h2>
וכי אתי למיטרף, ואפילו קא מודה ההוא לוה דלא פרע, צריך מלוה שבועה, דאמרינן דילמא בקנוניא קא עבדין כדתנן מנכסים משועבדים לא תפרע אלא בשבועה.
היכי דמי נכסים משועבדים והיכי דמי נכסים בני חורין, משועבדים כגון דממשכני או דמזבני, אתי מלוה קמא וטריף ולוקח קמא טריף, והיכי אתי לוקח קמא טריף, כגון דאיכא בעל חוב דקדים ליה ואתא טרפיה, אזיל הוא טריף דבתריה. בני חורין, דלא משעבדין לשום איניש.
